הטכניון מדעי המחשבתפקידים תחביריים: הטכניון מדעי המחשב תפקידים תחביריים סמינר בבלשנות חישובית 236817 הפקולטה למדעי המחשב הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל מוצג ע"י: יבגני גוכפלד ערן פרנק פרופ' עוזי אורנן


ראשי פרקים: ראשי פרקים תחביר (מבוא) סמנטיקה (מבוא) נושא לוואי יצירת משפטים (עצי גזירה) מושא פועל יוצא ופועל עומד תיאור


תחביר ומבנה המשפט: תחביר ומבנה המשפט המבנה התחבירי של המשפט מעיד על: האופן בו מילים במשפט קשורות זו לזו האופן בו מילים מקובצות יחדיו לפסוקיות בנוסף, המבנה התחבירי יכול לזהות מהם סוגי היחסים הקיימים בין הפסוקיות, ויכול להחזיק מידע נוסף לגבי מבנה משפט מסוים. מידע זה, עשוי לשמש אותנו לצורך המשך העיבוד.


דוגמא: דוגמא ג'ון מכר את הספר למרי הספר נמכר למרי ע"י ג'ון תכונות מבנה משותפות: שמות עצם: הספר, ג'ון, מרי שם הפעולה: מכירה בהיבטים אחרים, משפטים אלה נבדלים באופן משמעותי. למשל, למרות ששני המשפטים הינם תמיד "נכונים" או "שקריים" תחת אותו תרחיש, רק משפט 1 מתאים לשמש בתור תשובה לשאלה: מה עשה ג'ון בשביל מרי?


Slide5: ניתן לחשוף תכונות מבניות נוספות אם ניקח בחשבון בחשבון משפטים שאינם בנויים כהלכה (well-formed). לדוגמא: *יוסי אכלו הרבה *יוסי שם את הספר משפט 3 אינו בנוי כהלכה כי הנושא והפועל לא מתאימים במספר (הנושא הוא יחיד והפועל מצורת רבים) משפט 4 אינו בנוי כהלכה כי הפועל "שם" דורש משהו (מושא עקיף) שיתאר היכן יוסי שם את הספר


Slide6: מערכות אוטומטיות צריכות להבין ולזהות משפטים שאינם בנויים כהלכה, כאשר הדבר אפשרי (למשל בודק איות - spell checker). כפי שראינו בשקף הקודם וכפי שנראה בדוגמא הבאה, לא ניתן להתעלם מבדיקות התאמה בין נושא ופועל, שכן אלו חיוניות להסרת אפשרות של דו-משמעות. לדוגמא: 5. Flying planes are dangerous 6. Flying planes is dangerous משפטים 5 ו- 6 זהים, פרט לתכונת המספר של הפועל הראשי, ויחד עם זאת מייצגים שתי משמעויות שונות לחלוטין. במידה ולא היינו בודקים התאמה בין נושא לפועל, שני המשפטים היו בלתי נבדלים ודו-משמעיים. דוגמא נוספת: מירוץ הסוסים המהירים לעומת מירוץ הסוסים המהיר


Slide7: מרבית הייצוגים התחביריים של שפה מבוססים על דקדוקים חסרי-הקשר (דח"ה), אשר מייצגים מבנה משפט במונחים של איזה פסוקיות הן תת-פסוקיות של פסוקיות אחרות. מידע זה נוח וניתן להציגו במבנה של עץ. לדוגמא:


Slide8: התרשים בעמוד הקודם מתאר שני מבנים (עצים) שונים למשפט"Rice flies like sand” . בעץ השמאלי, המשפט נוצר מצירוף שמני (Noun Phrase) שמתאר סוג של זבוב (Rice flies) ומצירוף פועלי (Verb Phrase) שקובע שזבובים אלה אוהבים חול (like sand). בעץ הימני, המשפט נוצר מצירוף שמני (Noun Phrase) שמתאר אורז (Rice) ומצירוף פועלי (Verb Phrase) שקובע שאורז עף כמו חול (flies like sand)... בהנחה שזורקים אותו. שני העצים נותנים מידע נוסף על מבנה NP ו-VP ומזהים את חלק המשפט עבור כל מילה. בייחוד, המילה “like” משמשת כפועל (V) בעץ השמאלי וכמילת יחס בעץ הימני.


Slide9: ננתח למשל את המשפט "ביקור המשפחות היה קצר". המשפט הינו דו-משמעי שכן נשאלת השאלה מי ביקר? משמעות אפשרית יכולה להיות: הביקור אצל המשפחות. כלומר, המשפט מתאר ביקור שהתרחש אצל המשפחות, וביקור זה היה קצר. משמעות אחרת יכולה להיות: המשפחות ביקרו... כלומר, המשפט מתאר ביקור שעשו המשפחות, וביקור זה היה קצר.


Slide10: נביט בדוגמה העברית הבאה: מ  צש צפ צש  יוסי צפ  פ צי ש פ  נתן | הביא | שלח צי  לרינה ש  מתנה משמעות הסימנים בכללים אלה: מ=משפט, צש=צירוף שמני, צפ=צירוף פועלי, צי=צירוף יחס, פ=פועל, ש=שם עצם דקדוק זה מניב את שלושת המשפטים הבאים: יוסי נתן לרינה מתנה ממקסיקו. יוסי הביא לרינה מתנה ממקסיקו. יוסי שלח לרינה מתנה ממקסיקו.


סמנטיקה וצורה לוגית (Logical Form): סמנטיקה וצורה לוגית (Logical Form) המבנה של משפט אינו משקף את משמעותו. הסיבה לדו-משמעות יכולה להיות גם מילה דו-משמעית. לדוגמא: קניתי עוף מוכשר. נשאלת השאלה: האם העוף עבר הכשרה (נעשה כָּשֵר), או אולי... שיש לו כישרון? דו-משמעות הנובעת ממילה דו-משמעית (ולא ממבנה תחבירי) היא דו-משמעות מילולית.


(Logical Form) סמנטיקה וצורה לוגית: (Logical Form) סמנטיקה וצורה לוגית דוגמא נוספת: הצירוף שמני (Noun Phrase) “the catch” יכול להחזיק משמעויות שונות, תלוי בהקשר של המשפט בו מופיע הביטוי. למשל, משחק בייסבול או חופשת דייג. לשני פירושים אלה יש אותו מבנה תחבירי והמשמעות השונה נובעת מדו-משמעות בנוגע לכוונה במילה catch. המשמעות המיועדת של משפט תלויה בסיטואציה שבה המשפט נוצר. אנו נבחין בין משמעות תלוית-הקשר לבין משמעות שאינה תלוית-הקשר. העובדה ש-catch יכול להתייחס למהלך במשחק בייסבול או לשלל בחופשת דייג, היא ידע לגבי השפה האנגלית, ואינה תלויה בסיטואציה שבה משתמשים במילה. מצד שני, העובדה שצירוף שמני (Noun Phrase) מסויים “the catch” מתייחס למה שג'ק תפס כאשר יצא לדוג אתמול, היא תלויה בהקשר. הייצוג של משמעות שאינה תלוית-הקשר במשפט נקראת צורה לוגית.


הצורה הלוגית - שימושים : הצורה הלוגית - שימושים הצורה הלוגית מקודדת משמעויות אפשריות של מילים, ומזהה את היחסים הסמנטיים בין המילים והביטויים. מרבית מבין יחסים אלו מזוהים בדר"כ תוך שימוש בקבוצה אבסטרקטית של יחסים סמנטיים בין הפועל והצירופים השמניים (NPs) שלו. בייחוד, במשפטים 1 ו-2 שראינו קודם: ג'ון מכר את הספר למרי הספר נמכר למרי ע"י ג'ון הפעולה המתוארת היא מכירה, כאשר ג'ון הוא המוכר, הספר הוא האובייקט שנמכר, ומרי היא הקונה.


הצורה הלוגית - שימושים : הצורה הלוגית - שימושים תפקידים אלו הם מופעים (instances) של התפקידים הסמנטיים האבסטרקטים: Agent (פוזם) - ישות חיה שמבצעת את הפעולה באופן מכוון, Patient (מופעל) - אובייקט דומם ו-To Poss (להיות בעלים של) בהתאמה. ברגע שנקבעים היחסים הסמנטיים, חלק ממשמעויות המילים יכול שלא להתאים ולכן ייפסל ולא יילקח בחשבון. נראה דוגמה לכך בשקף הבא.


הצורה הלוגית – שימושים (דוגמא) : הצורה הלוגית – שימושים (דוגמא) דוגמא א': Jack invited Mary to the Halloween ball המילה ball שכשלעצמה היא דו-משמעית (כדור או נשף), יכולה לקבל במשפט הנתון רק את המשמעות של נשף, כי הפועל invite הגיוני רק עם משמעות זו. דוגמא ב': יצחק הזמין את לאה לארוחת חג הפסח המילה "חג" שכשלעצמה היא דו-משמעית (מועד או לסוב – חג במעגל), יכולה לקבל במשפט הנתון רק את המשמעות של מועד, כי הפועל הזמין הגיוני רק עם משמעות זו. דוגמא ג': השיח לא יחזיק מעמד למשך זמן רב המילה שיח הינה דו-משמעית (שיחה או שיח בגינה). האם מדובר על קיום השיח של המעצמות עם איראן בנושא הגרעין או שמא מדובר על השיח בגינה של השכן? ההכרעה במקרה זה תלויה בהקשר של המשפט.


הצורה הלוגית – סיכום : הצורה הלוגית – סיכום אחת המשימות המרכזיות בפירוש סמנטי, היא לקחת בחשבון אילו צירופים של משמעויות המילה היחידה, ניתן לצרף בכדי ליצור קשר הגיוני ורציף של המשמעויות במשפט. ניצול של קשרים הדדיים כאלו בין משמעויות של מילים, יכול להפחית באופן ניכר את מספר משמעויות המילים האפשריות, לכל מילה במשפט נתון.


יחסים דקדוקיים: יחסים דקדוקיים נושא ומושא המושגים "נושא" ו"מושא" מאוד מוכרים, אבל כדאי להבהיר מה בעצם משמעותם. ניסיון 1: לפי ההגדרה הבסיסית שלמדנו בבית הספר, נושא המשפט הוא מבצע הפעולה, בעוד שהמושא הוא האדם או הדבר עליו מתבצעת הפעולה. הגדרה זו נכונה עבור משפטים כמו: מגדלנה סטרה ליוסף כלב נשך את יוסף אבל שגויה עבור משפטים כמו: יוסף ננשך ע"י כלב יוסף עבר ניתוח לב פתוח


Slide18: ביטויים כמו "מבצע הפעולה" או "האדם או הדבר עליו מתבצעת הפעולה" מזהים תפקידים סמנטיים מסויימים: agent(פוזם) ו- patient (מופעל). אבל, כמו שראינו בדוגמא בשקף הקודם, הנושא הוא לא תמיד agent וה- patient אינו תמיד מופעל. הפעולה מתבצעת על יוסף בכל אחד מהמשפטים שראינו, אך יוסף הוא המושא רק במשפטים a ו- b ונושא רק במשפטים c ו- d. ניסיון 2: הגדרה מקובלת נוספת לנושא היא "על מה מדבר המשפט" (topic). גם הגדרה זו נכונה עבור משפטים רבים כגון: בנימין הוא אדם רע אבל תיכשל באחרים כגון: יוסיפון הוא די אמין (אבל, לא ניתן לסמוך על בנימין) לגבי בנימין, אני לא הייתי מתייחס לדבריו ברצינות שלושת המשפטים מדברים על בנימין. לכן, ניתן לאמר שהמשפט מדבר על בנימין. בנימין הוא העיקר בכולם. אבל – בנימין הוא הנושא במשפט a, המושא במשפט b ואף אחד מהם במשפט c.


Slide19: אם כן, נראה שלא ניתן לזהות באופן אמין את נושא המשפט באמצעות agent או topic. לכן, חייבים להשתמש בקריטריון דיקדוקי כדי לפתח הגדרה שניתן לעבוד איתה. גישות מודרניות מזהות עמדה מסוימת במשפט כעמדה שהרכיב שנמצא בה הוא הנושא. עמדה זו נקבעת לאו דווקא לפי סדר המילים במשפט (למשל, הנושא הוא לא בהכרח הדבר הראשון במשפט), אלא מתבססת על קיום מעין ”שלד“ אבסטרקטי שקובע עמדות שלתוכן ניתן (או חובה) לשבץ רכיבים. יחד עם זאת, למרות שהנושא אינו מוגדר על-סמך סדר המילים במשפט, במקרים רבים סדר המילים מהווה אינדיקציה לזהות הנושא (באנגלית בוודאי).


Slide20: בשפה העברית, הרכיב שמופיע בעמדת הנושא מאופיין בדר“כ במספר תכונות תחביריות, כגון: הנושא יוצר התאמה עם הפועל: ”הילד אכל“, ”הילדה אכלה“, ”הילדים אכלו“ וכו‘, ולא ”*הילד אכלו“. הנושא מסומן בד“כ ביחסת הנומינטיב (יוסבר בהמשך): ”הוא אכל עוגה“ ולא ”*אותו אכל עוגה“ הנושא יכול להתייחס לכינוי גוף אנפורי: ”הוא אוהב את עצמו“ ולא ”*עצמו אוהב אותו“ כל התכונות הללו הן מאפיינים טיפוסיים של הנושא. באופן כללי, “נושא“ מאופיין ע"י הימצאותו בעמדה תחבירית מסוימת, ולא על-ידי תכונות סמנטיות(?).


Slide21: הסבר קצר לגבי המושג "יחסת הנומיטיב" אותו הזכרנו בשקף הקודם: יחסה (case): צורתו של רכיב שמני (שם עצם, שם תואר, כינוי גוף וכדו') המושפעת מן התפקיד התחבירי שהיא ממלאת (נושא, מושא ישיר, מושא עקיף וכדו'). נומינטיב (nominative): יחסה של שם העצם כאשר הוא בתפקיד מבצע הפעולה או הנושא במשפט (למשל "החתול" במשפט "החתול התחבא"). קרויה לעתים גם סובייקטיב (subjective).


Slide22: בהנתן חלוקה מסוג זה, ניתן לראות שקיימת שיטתיות באופן שבו התפקידים השונים ממופים לעמדות תחביריות. למשל, אם מופיע במשפט ארגומנט בעל תפקיד ה-agent, הוא ישמש תמיד כנושא (כל עוד הפועל אינו בצורת הסביל). לעומת זאת, ארגומנט בעל תפקיד ה-patient משמש כנושא רק ”בלית ברירה“, אם אין במשפט ארגומנט אחר שיכול לשמש כנושא. Bickford קבע מהן התכונות הדקדוקיות המזהות באופן יחודי את נושא המשפט בשפה האנגלית: סדר המילים: במשפט בסיסי באנגלית, הנושא בדר"כ בא לפני הפועל, בעוד שהמושא ושאר חלקי המשפט באים לאחר הפועל. צורת הכינוי: כינויי הגוף הראשון והשלישי באנגלית מופיעים בצורה מיוחדת כאשר הכינוי הוא הנושא. צורה זו אינה בשימוש במקרים אחרים. She loves me I love her We threw stones at them They threw stones at us


Slide23: התאמה עם הפועל: בזמן הווה פשוט (Present Simple) מוסיפים את האות s לפועל כאשר הנושא מופיע בגוף שלישי בצורת יחיד. אולם, למספר ולגוף של המושא או כל גורם אחר במשפט, אין כלל השפעה על צורת הפועל. She angers him They anger him She angers them


Slide24: שאלות תוכן: אם הנושא מוחלף במילת שאלה, שאר המשפט אינו מושפע ונשאר ללא שינוי (משפט b). אבל, כאשר מוחלף גורם אחר במשפט במילת שאלה, חייב להופיע פועל עזר לפני הנושא. אם המשפט הבסיסי לא מכיל פועל עזר, אנו חייבים להכניס did או do/does מייד לאחר מילת השאלה (משפטים d ו- e): John stole/would steal Mrs. Thatcher’s picture from the British Council. Who stole/would steal Mrs. Thatcher’s picture from the British Council? What would John steal if he had the chance? What did John steal from the British Council? Where did John steal Mrs. Thatcher’s picture from? שאלות אישור (tag): שאלת אישור היא שאלה המבקשת אישור למשפט. היא תמיד מכילה כינוי גוף שמתייחס לנושא. John loves Mary, doesn’t he? Mary loves John, doesn’t she?


הלוואי - הגדרות מקובלות: הלוואי - הגדרות מקובלות "המילה או קבוצת מילים הנלווית לשם או לתחליפו כדי להגדירו מאיזו בחינה שהיא נקראת לוואי" (יואלי 50) דוגמא בעייתית: משפט "הילדים קטנים" לפי ההגדרה הנ"ל "קטנים" היא לוואי, ואילו למעשה היא נשוא. "הלוואי מתאר שם עצם מבחינת איכותו, שייכותו או כמותו" (בלאו 33) הרי גם נשוא עושה כל זאת, כמו במשפטים: הילד טוב הילד שלי המורדים מעטים


הלוואי - הגדרות מקובלות (המשך): הלוואי - הגדרות מקובלות (המשך) דוגמא מיואלי עמ' 50: "כבוד לזקנים הוא מחובת הצעירים" כאן "זקנים" ו-"צעירים" הם לוואים. יש כאן מקום לבלבול: דוגמא - משפט דומה: "כבוד לאבות הוא מחובת הבנים" דוגמא זו מראה שאע"פ שהמילה "צעירים" היא תואר – לא עובדה זו קובעת את תפקידה כלואי. תפקידה במשפט כלואי סומך אינו תפקיד בלבדי לתואר, להיפך, בד"כ ממלא שם תפקיד זה.


הלוואי - הגדרות מקובלות (המשך): הלוואי - הגדרות מקובלות (המשך) "הלוואי יתואם לעצם המלווה במין, במספר ובה' הידיעה" (נהיר עמ' 18) טענה זו נכונה רק כלפי חלק הלוואים במשפט "כבוד לזקנים הוא מחובת הצעירים" אין התאמה לא במין, לא במספר ולא בה' הידיעה. שגיאה נוספת: המילה "עצם" היא מתחום העולם ואילו "לוואי" מתחום אחר. יש לומר "שם עצם" ולא עצם. ההתאמה במין ובמספר וביידוע איננה לעצם עצמו אלא לשם העצם לא לכל העצמים בעולם יש מין. שולחן כעצם בעולם הוא חסר מין ואילו לשם עצם "שולחן" יש מין. מכיוון שבעברית משתמשים באותו המונח למין טבעי (sex) ולמין דקדוקי (gender) - יש להיזהר בכדי להימנע מבלבול!


הלוואי - הגדרות מקובלות (המשך): הלוואי - הגדרות מקובלות (המשך) הסברות פרץ ללוואי (עמ' 27-28) מבחינת תאור – "איש טוב", "גן יפה" מבחינת היידוע – "ספר אברהם", "הגן הזה", "הפרק הראשון" מבחינת הכמות – "אנשים רבים", " המורדים מעטים" בעיה: "לך לבית האדום" – הלוואי "אדום" גם מתאר את הבית וגם מידעו (מציין אותו במיוחד מבין הבתים האחרים) כלומר אותו לוואי יכול להשתייך גם לסוג ה"מיידע" וגם "המתאר". תאור הוא בתחום הסמנטיקה והיידוע בתחום התחביר לכן אפשרי שלוואי מסוים יהיה גם מיידע וגם מתאר.


הלוואי – חלוקה מבחינת השימוש התחבירי: הלוואי – חלוקה מבחינת השימוש התחבירי דוגמא: "היפנים החרוצים יצליחו". יש כאן דו-משמעות: או 1) או 2) יש יפנים וחלקם חרוצים. החרוצים הללו יצליחו. במקרה זה הלוואי ייקרא מצמצם, כי שם העצם ללא לוואי חל על תחום רחב יותר. מדובר על כל היפנים ומכיוון שהם כולם חרוצים, הם יצליחו. במקרה זה הלוואי ייקרא לא מצמצם, כי הלוואי אינו משפיע על התחום. לא ייתכן שבאותו משפט יהיה אותו לוואי גם מצמצם וגם לא מצמצם! אם ידוע שיש לאדם כלב אחד והוא אומר: "כלבי הקטן", הלוואי אינו מצמצם. אך אם ידוע שלאותו אדם יש שלושה כלבים, אז הלוואי אכן מצמצם.


הלוואי – חלוקה מבחינת השימוש התחבירי (המשך): הלוואי – חלוקה מבחינת השימוש התחבירי (המשך) התחביר המקובל יכול רק לציין שמשפט הוא דו-משמעי, אבל אינו יכול להסביר מה מקורה של דו-משמעות. זאת מכיוון שהתחביר עוסק רק בתחום המשפט האחד. בתורה דקדוקית אחרת, הקרויה דקדוק יוצר, יש הסבר: הדקדוק היוצר מצביע על הקשר שבין המילים הנתונות ובין משפטים אחרים המשמשים רקע למה שעינינו רואות. ע"פ תורה זו, יהיה ניתוח של מה שעינינו רואות בלבד בגדר "ניתוח פני השטח" ואילו הבאת החשבון של משפטי רקע וגלגוליהם – "ניתוח לעומק".


הלוואי – חלוקה מבחינת השימוש התחבירי (המשך): הלוואי – חלוקה מבחינת השימוש התחבירי (המשך) כך ניתן להתייחס לדוגמא עם היפנים: הערה: בדיבור - הלוואי המצמצם נהגה ביתר הטעמה מאשר גרעינו בניגוד ללוואי הלא-מצמצם. יש יפנים כל היפנים חרוצים הם יצליחו היפנים החרוצים יצליחו תוצר סופי: יש יפנים אחדים מהיפנים חרוצים הם יצליחו היפנים החרוצים יצליחו


סַמָּנֵי הצירופים (Phrase markers): סַמָּנֵי הצירופים (Phrase markers) P-marker הוא גרף המייצג עץ גזירה. הצמתים הפנימיים מסומנים בתוויות (משתני גזירה) והעלים מכילים מילים (טרמינלים). כל זוג צמתים שנמצא באותו P-marker, יהיה מקושר ע"י אחד מבין שני טיפוסי יחס שונים: שולט (dominance) או מקדים (precedence). הגדרות: צומת X שולט על צומת Y, אם צומת Y נמצא בתת-העץ המושרש בצומת X. צומת X שולט באופן מיידי על צומת Y, אם צומת Y הוא בן ישיר של צומת X. צומת X מקדים את צומת Y, אם צומת X מופיע לפני צומת Y במהלך גזירה שמאלית ביותר. צומת X מקדים באופן מיידי את צומת Y, אם צומת X מופיע מייד לפני צומת Y במהלך גזירה שמאלית ביותר. לדוגמא: היחס בין זוג צמתים יכול להיות שולט או מקדים אך לא שניהם.


Slide33: נשתמש ביחסים שהגדרנו בכדי להגדיר מהם רכיב ורכיב מיידי במשפט: קבוצת צמתים נקראת רכיב (של מבנה משפט כלשהו) אמ"מ קיים צומת ששולט על כל הצמתים בקבוצה ורק עליהם. צומת X הוא רכיב של צומת Y אמ"מ צומת Y שולט על צומת X.ראוי היה להשתמש באותיות שבסרטוט צומת X הוא רכיב מיידי של צומת Y אמ"מ צומת Y שולט באופן מיידי על צומת X. דוגמא:


Slide34: הגדרה נוספת: צומת X הוא רכיב-פיקוד של צומת Y אמ"מ צומת Y הוא אח של צומת X או צאצא של אח של צומת X. כלומר, צומת הוא רכיב-פיקוד של צמתי האחים שלו והצאצאים שלהם. היחס רכיב-פיקוד משמש תפקיד חשוב בתיאור של מס' תופעות תחביריות וסמנטיות, שאחת מהן הינה "אנפורה". נסביר ע"י דוגמא: (א) אדם וחווה חושבים שכולם שונאים אותם (ב) אדם וחווה שונאים את עצמם (ג) אדם וחווה שונאים אחד את השני


Slide35: המשך הדוגמא: (א) אדם וחווה חושבים שכולם שונאים אותם (ב) אדם וחווה שונאים את עצמם (ג) אדם וחווה שונאים אחד את השני במשפט א, הביטוי "אותם" יכול להתייחס חזרה לצירופים השמניים [אדם וחווה], או שיכול להיות בעל ייחוס עצמאי ולהתייחס לקבוצת אנשים אחרת (למשל בץ ונולי). אבל "עצמם" במשפט ב, ו"אחד את השני" במשפט ג, חייבים להתייחס חזרה לצירופים השמניים [אדם וחווה], ואינם יכולים להיות בעלי ייחוס עצמאי. ביטוי שאינו יכול לקבל ייחוס עצמאי נקרא אנפורה. לכן, "עצמם" ו"אחד את השני" הן אנפורות. ברור אם כן, שאנפורה חייבת לקבל ייחוס מביטוי אחר, שהינו קודם לה. בדוגמא שלנו מ- [אדם וחווה].


Slide36: כאשר לאנפורה חסר ביטוי קודם תואם, היא אינה ניתנת לפירוש, וכתוצאה מכך המשפט אינו בנוי כהלכה (ill-formed) מבחינה סמנטית. לדוגמא: (א) *אדם שונא אחד את השני (ב) *אני שונא את עצמו (ג) *אחד את השני תמיד מתווכחים (ד) *עצמם תמיד שמחים מה מקור הבעיות? (א) אי התאמה במספר (ב) אי התאמה בגוף (ג) אין כלל ביטוי קודם אפשרי (ד) אין כלל ביטוי קודם אפשרי ??


Slide37: ראינו בבירור שלאנפורות כגון אחד את השני ו- עצמם, יש תכונות סמנטיות משותפות. אבל, יש להן גם תכונות תחביריות משותפות (לדוגמא, שתיהן משמשות בתור צירופים שמניים NPs): (א) הם מאמינים [אחד לשני/בעצמם שהינם חפים מכל פשע] (ב) אני רוצה ש[אדם וחווה יעזרו אחד לשני/לעצמם] (ג) אני חושב ש[אדם וחווה עסוקים מדי אחד עם השני/עם עצמם] “אחד לשני” במשפט א', משמש כנושא הפסוקית בסוגרים המרובעים, בעוד שבמשפט ב' הוא משמש כעצם פועל, ובמשפט ג' הוא משמש כמושא. מאחר ואלו תפקידים המאפיינים צירופים שמניים, נראה כי "עצמם" ו"אחד את השני" הם צירופים שמניים (NP’s). ??? אולם, למרות הדימיון התחבירי והסמנטי ביניהם, ישנם גם הבדלים ברורים בין אנפורות כגון "אחד את השני" מצד אחד, ובין אנפורות כגון "עצמם" מצד שני. (השקף הזה ראוי להתנסח מחדש)


Slide38: לדוגמא, יש הבדל ברור מבחינת המשמעות בין השניים: אם נחזור לדוגמא שראינו מקודם : (א) אדם וחווה חושבים שכולם שונאים אותם (ב) אדם וחווה שונאים את עצמם (ג) אדם וחווה שונאים אחד את השני אז משמעותו של המשפט " אדם וחווה שונאים את עצמם ” היא שאדם שונא את אדם וחווה שונאת את חווה, בעוד שמשמעות המשפט " אדם וחווה שונאים "אחד את השני” היא שאדם שונא את חווה וחווה שונאת את אדם. (מבולבל. מה ההבדל?) לכן, מסיבות מובנות, צורות עצמיות (דהיינו: עצמי, עצמנו, עצמו, עצמה, עצמם, עצמן, עצמך, עצמכם, עצמכן) ידועות כרפלקסיביות , בעוד שצורות כמו אחד את השני ידועות כהדדיות.


Slide39: ראינו ש- "אחד את השני" ו"עצמם" הם צירופים שמניים (NPs), כאשר "אחד את השני" היא אנפורה הדדית בעוד ש"עצמם" היא אנפורה רפלקסיבית, ושניהם מתייחסים לחלק קודם (אב קדמון) במשפט. אבל מה לזה ולמושג רכיב-פיקוד שהגדרנו קודם לכן? מתברר שישנם תנאים מבניים מסובכים, שקובעים האם ניתן או לא ניתן לפרש ביטוי נתון כאב קדמון של אנפורה. אנו נשתמש במושג רכיב-פיקוד לשם כך. תנאי רכיב-פיקוד על אנפורה: לאנפורה חייב להיות רכיב-פיקוד קודם התואם לה. דוגמא: (a) The soldiers might disgrace themselves (b) *The soldiers’ behaviour might disgrace themselves


Slide40: המשך הדוגמא: (a) The soldiers might disgrace themselves (b) *The soldiers’ behaviour might disgrace themselves במשפט a, האנפורה הרפלקסיבית יכולה לקבל את הצירופים השמניים NP [The soldiers] כביטוי קודם תואם, בעוד שבמשפט b היא אינה יכולה. יתר על כן, מאחר ובמשפט b אין ל- themselves ביטוי קודם אלטרנטיבי אפשרי, לא ניתן לפרש את האנפורה בו ולכן משפט b הוא ill-formed. שאלה: מדוע [The soldiers] יכול לשמש כביטוי קודם תואם של themselves במשפט a, אך לא במשפט b? תשובה: במשפט a ה-NP [The soldiers] הינו רכיב-פיקוד של ה- NP [themselves], אבל לא במשפט b.


Slide41: מאחר שבמשפט a NP1 [The soldiers] הוא רכיב-פיקוד של אנפורה NP2 [themselves], ומאחר שהוא בצורת ריבוי של גוף שלישי, אז NP1 יכול לשמש בתור אב קדמון תואם לאנפורה themselves. לעומת זאת, במשפט b, NP1 [The soldiers’] אינו רכיב-פיקוד של אנפורה NP2 [themselves]. בניגוד ל- NP1, NP3 [The soldiers’ behaviour] הוא כן רכיב-פיקוד של NP2, אז מדוע אינו יכול לשמש כאב קדמון עבור themselves? תשובה: NP3 אינו תואם לאנפורה themselves, שכן הוא מצורת יחיד (behaviour)בעוד ש- themselves הינו מצורת רבים.


Slide42: דוגמא נוספת: מהו הביטוי הקודם התואם של “each other” כאן? האם [the arrows] (כך שהחיצים נורים על חיצים אחרים), או [The men] (כך שהחיצים נורים על אנשים אחרים) ? תשובה: שניהם מתאימים לשמש כביטוי הקודם (כי שניהם רכיבי פיקוד של each other)


Slide43: מטרתנו בתיאור הדקדוק של שפה היא ליצור מערכת חוקים סופית של מבנה משפט, פירוש משמעותו והגייתו שיחדיו ייצרו קבוצה אינסופית של מבני משפטים שיהיו בנויים כהלכה (well-formed) בשפה. מאחר ואנו עוסקים כעת בתחביר, אנו נתמקד בשתי המשימות העיקריות של חוקי התחביר בדקדוק: קביעה אילו רצפים של מילים משמשים ליצירת משפטים בשפה קביעת המבנה התחבירי הפנימי של משפטים אלה ראינו שהמבנה התחבירי של משפט יכול להיות מיוצג באמצעות עץ גזירה או Phrase-marker. נגדיר קבוצת חוקים (חוקי גזירה) באמצעותם נוכל לקבוע כיצד ניתן ליצור משפטים מביטויים, וכיצד ניתן ליצור ביטויים ממילים. כלומר, נגדיר קבוצת חוקים ליצירת עץ גזירה של מבנה משפט בשפה.


Slide44: נשתמש בסימונים הבאים:


Slide45: עץ זה נוצר ע"י חוקי הגזירה הבאים: בנוסף, הרכיב התחבירי בדקדוק שלנו מכיל לקסיקון (מילון), או רשימה של כל המילים השייכות לשפה. פריט לקסיקלי הינו מילה (טרמינל) בלקסיקון השייכת לקטגוריה מסוימת. למשל, מילה הנמצאת תחת הקטגוריה שם עצם (Noun) בלקסיקון, תוכל להיגזר ע"י כל צומת N הנמצא ברמה התחתונה בעץ הגזירה. בעץ שלנו הטרמינלים ייגזרו בעזרת הכללים הבאים: N -> boy | girl ; ADV -> incredibly ; M -> must ; V -> seem ; A -> stupid ; D -> that | this ; P -> to


Slide46: אבל, מערכת החוקים שלנו לא מייצרת רק את המשפט הקודם אותו ראינו. בעזרת אותה קבוצת חוקים ואותו לקסיקון, ניתן לגזור גם כל אחד מבין 15 המשפטים הבאים: This boy must seem incredibly stupid to this girl That boy must seem incredibly stupid to that girl That boy must seem incredibly stupid to this girl This boy must seem incredibly stupid to this boy This boy must seem incredibly stupid to that boy That boy must seem incredibly stupid to this boy That boy must seem incredibly stupid to that boy This girl must seem incredibly stupid to this girl This girl must seem incredibly stupid to that girl That girl must seem incredibly stupid to that girl That girl must seem incredibly stupid to this girl This girl must seem incredibly stupid to this boy This girl must seem incredibly stupid to that boy That girl must seem incredibly stupid to that boy That girl must seem incredibly stupid to this boy


Slide47: כמובן, המבנה שראינו יכול להכיל רק חלק קטן של הקבוצה האינסופית של מבני משפטים, בשפה האנגלית, שהינם בנויים כהלכה (well- formed). אנו יכולים להגדיל את קבוצת המשפטים והמבנים שהדקדוק שלנו מייצר, גם ע"י הרחבת הלקסיקון וגם ע"י הרחבת חוקי הגזירה. לדוגמא, ניתן לקבל משפטים רבים נוספים ע"י הוספת מילים ללקסיקון, תחת הקטגוריה המתאימה (למשל, הוספת man, woman תחת N). כמו כן, ניתן להשתמש בכך שמופע של ביטוי יחס PP, הוא אופציונלי (בדוגמא שלנו), ולכן אפשר להחליף את החוק: VP -> V AP PP בזוג החוקים: VP -> V AP PP | V AP .


Slide48: לדוגמה, מערכת פשוטה ביותר עשויה להכיל את הכללים: מ --> צש צפ צפ --> פ (צש) (צי) צש --> ש (ת) צי --> מי צש משמעות הסימנים בכללים אלה: מ=משפט, צש=צירוף שמני, צפ=צירוף פועלי, צי=צירוף יחס, פ=פועל, ש=שם עצם, ת=שם תואר, מי=מילת יחס. הכלל הראשון בדוגמה זו טוען שמשפט יכול להיות בנוי מצירוף שמני וצירוף פועלי. הכלל השני טוען שצירוף פעלי מכיל פועל, ואחריו ייתכן צירוף שמני וייתכן צירוף יחס, וכו'. כל צירוף, בתורו, עשוי להכיל צירופים נוספים. ברור שהכללים בדוגמה רחוקים עדיין מכיסוי מלא של השפה, אך המנגנון של כללי יצירה הוא מנגנון חזק ביותר, שבעזרת בחירה של כללים נכונים מאפשר תיאור של שפות רבות ושונות.


Slide49: אולם, עדיין לא השגנו את מטרתנו – יצירת קבוצה סופית של חוקים, באמצעותה ניתן ליצור קבוצה אינסופית של מבני משפט. לשם כך, נשתמש בעובדה ששפות טבעיות מאפשרות רקורסיה אינסופית של מבנים מסוימים. למשל, משפט אחד יכול להיות משולב בתוך משפט אחר מספר לא חסום של פעמים, כפי שניתן לראות בדוגמא הבאה: [יוסף ימלא פיו מים] [בנימין עלול לחשוב ש[יוסף ימלא פיו מים]] [ברוך חייב להבין ש[בנימין עלול לחשוב ש[יוסף ימלא פיו מים]]] [מושון עשוי לחשוד ש[ברוך חייב להבין ש[בנימין עלול לחשוב ש[יוסף ימלא פיו מים]]]]


Slide50: איך ניתן ליצור מבנה רקורסיבי כמו בדוגמא שראינו? נסתכל על חוקי הגזירה הבאים: S -> NP M VP VP -> V NP | V S NP -> D N | N בעזרת חוקים אלה, ניתן לגזור את העץ שתואם למשפט a: (“John will say nothing”) או את העץ שתואם למשפט b: (“Fred may think John will say nothing“) וכן הלאה...


Slide51: לסיכום: תחביר של שפה משמש את הדובר ליצירת משפטים בנויים כהלכה המבנה התחבירי של כל משפט בשפה טבעית ניתן לייצוג ע"י עץ גזירה המכיל סמני צירופים (Phrase-marker) רכישת תחביר של שפה כרוך ברכישת חוקים ליצירת משפטים (חוקי גזירה) מתוך ביטויים, ויצירת ביטויים מתוך מילים. במטרה להסביר את העובדה שדוברי השפה רוכשים את היכולות ליצור ולהבין קבוצה אינסופית של משפטים תוך זמן סופי, הנחנו שהרכיב התחבירי בדקדוק חייב להכיל קבוצה סופית רקורסיבית של חוקי מבנה, שבעזרתם ניתן ליצור קבוצה אינסופית של מבני משפט.


המושא – הגדרות בספרי לימוד: המושא – הגדרות בספרי לימוד בד"כ מבססים את הגדרת המושא על המשמעות. ע"פ פרץ: "מושא הוא העצם אשר הפעולה שבנשוא עוברת עליו באמצעות סימן יחס או בלעדיו" (עמ' 38). בהגדרה זו ובדומות לה קיים מספר ליקויים: התחביר אינו עוסק בעצמים, הנמצאים בתחום העולם ומסומנים במילים, אלא בשמות העצם (המילים עצמן) ומצויים בתחום הלשון. יש התייחסות למושג "פעולה". הפעולות נעשות בתחום העולם ותחביר אינו עוסק ביחסים השוררים בעולם, אלא ביחסים המצויים בלשון, בין המילים. סימן היחס אינו נמצא במישור העולם, אלא במישור הלשון, והוא מבטא יחס בין מילים ולא בין עצמים ופעולות.


המושא הגדרות בספרי לימוד (המשך): המושא הגדרות בספרי לימוד (המשך) 4) בהתאם להגדרה זו במשפט "השולחן נשבר" השולחן הוא מושא מכיוון שפעולת השבירה "עוברת" עליו. כנ"ל במשפט "העץ התכופף ברוח" העץ הוא כביכול מושא כי פעולת הרוח גרמה להתכופפותו. לדוגמא, בלאו עמ' 29 נמנע מהגדרה ישירה ופותח בדוגמאות שלהן הוא נותן סימני היכר לצורך זיהוי. גם בניסוח זה מצויים הליקויים שב-1 ו-2 לעיל. גם מחבר מודרני כמו משה אזר (תשל"ו עמ' 109) נותן הגדרה שביקורת 4 לעיל תקפה לגביה: "המושא מביע את האובייקט שכלפיו מכוונת הפעולה"


פועל יוצא ופועל עומד: פועל יוצא ופועל עומד כדי לעמוד על טיבו של המושא ראוי שנפנה קודם לבעיית "הפועלים היוצאים" ו-"הפועלים העומדים". ע"פ הגדרות מקובלות: עומדים כשהפעולה מסתיימת בעושה הפעולה פועל שאין פעולתו עוברת ויוצאת אל עצם הנמצא מחוץ לתחומו ללא תיווך מילת יחס כגון, האיש נח, עומד, חושב וכו' יוצאים כשהפעולה עוברת על מישהו או משהו אחר פועל שפעולתו עוברת ויוצאת ללא תיווך מילת יחס אל עצם אחר, הנמצא מחוץ לתחומו כגון, האיכר חורש את שדהו הגדרות אלו מתבססות על המשמעות של הפועל ועל טיב הפעולה ולכן 4 ההערות מקודם מתייחסות גם להגדרות מהסוג הזה.


יוצא ועומד: המקור בדקדוק הלטיני: יוצא ועומד: המקור בדקדוק הלטיני הדקדוק נתון זה שנים רבות בעירוב תחומים עם הסמנטיקה ומכאן ההגדרות הסמנטיות הנ"ל. אולם החלוקה זו במקורה אינה סמנטית. היא נוצרה בשפות שיש בהן סיומות יחסה, כגון בלטינית. סיומות אלה נוספות לשם העצם (בעיקר) ומעידות על תפקידו במשפט. לדוגמא, ברוסית: איש = ЧЕЛОВЕК (יחסת נומינטיב, נושא, צורה בסיסית) את האיש = ЧЕЛОВЕКА (יחסת אקוזטיב, מושא ישיר) אל האיש = ЧЕЛОВЕКУ (יחסת דאטיב, מושא עקיף) על האיש = (О) ЧЕЛОВЕКЕ(יחסת אדסיב, מושא עקיף)


יוצא ועומד: המקור בדקדוק הלטיני (המשך): יוצא ועומד: המקור בדקדוק הלטיני (המשך) לפיכך, ניתן להגדיר פועל יוצא ועומד באופן הבא: נתון משפט עם פועל ושני שמות עצם. אחד ביחסת הנומינטיב (הנושא) והשני אקוזטיב (מושא).


יוצא ועומד: ההגדרה הלטינית (המשך): יוצא ועומד: ההגדרה הלטינית (המשך) פועל יוצא (טרנזיטיבי) מצריך השלמת אקוזטיב ללא מילת יחס. (ראו בהמשך על ההתאמה לעברית) השלמה זו נקראת "מושא ישר". ההסבר המודרני ש: מושא ישר הוא משהו שהפעולה עוברת עליו (כלומר על העצם!) באופן ישיר מושא עקיף הוא מושא שהפעולה מתקשרת בו (כלומר בעצם, ולא בשם העצם!) מקורו בחוסר ההבחנה בין מישור העולם ומישור הלשון! תפיסה זו עברה אל דקדוקי השפות המודרניות ובתוכן גם עברית.


יוצא ועומד: בקורת החלוקות המקובלות: יוצא ועומד: בקורת החלוקות המקובלות ההגדרה המתאימה ללטינית אינה מתאימה לעברית: בעברית מצויה מילת יחס "את" שאיננה בלטינית: במשפט "הילד אכל פרוסה" לפי לטינית יש מושא ישר. ואילו ב-"הילד אכל את הפרוסה" המושא אינו בא באופן ישר אחרי הפועל, אלא מילת יחס חוצצת ביניהם. ע"פ התפיסה הלטינית אין כאן מושא ישר. כאשר אנו אומרים כי "את הפרוסה" הוא מושא ישר – הרי בכך הבאנו שינוי מהותי במשמעות מושא ישר – העברת החלוקה מן התחום הצורני (כמו בלטינית) אל התחום הסמנטי. הגדרת ישר ועקיף בדרך סמנטית גם מסתבכת: מה הבדל בין "הילד אכל את הלחם" ו-"הילד אכל מן הלחם"? הרי בשני המקרים הפעולה עוברת באופן ישר על הלחם! השאלה היא רק האם אכל את כל הלחם או את חלקו בלבד.


יוצא ועומד:בקורת החלוקות (המשך): יוצא ועומד:בקורת החלוקות (המשך) בטרם הסבירה הפיסיקה את עקרונות תורת האור סברו כי מעיניו של אדם יוצאות קרניים מיוחדות והן פוגעות בעצם הנראה (מכאן האמונה ב-"עין הרע"). בהתאם לתפיסה זו הפועל "ראה" הוא יוצא. האומנם יש הבדל בין פעולה זו לבין "הילד הסתכל בכלב"? נוהגים לומר כי במקרה ראשון יש מושא ישר ואילו בשני – עקיף יש כאלה שטוענים כי "ראה" הוא פועל יוצא ו-"הסתכל" פועל עומד! במשפט "הוא מעריץ את השחקנית הגדולה" האם פעולת ההערצה עברה אל השחקנית? אפשר שאין היא יודעת כלל על קיומו של המעריץ האלמוני. במשפט "האישה שמעה את הרעש" איזו פעולה עברה ובאיזה כיוון? ע"פ דוגמאות אלה ואחרות: לחלוקה סמנטית לעומדים ויוצאים אין שום אחיזה במציאות (במישור העולם) רק הרגלי הלשון קובעים שאחרי פועל העריץ אומרים "את" או מביאים שם עצם מיודע ללא "את". לכן ראוי לזנוח את החלוקה ליוצאים ועומדים ע"פ הגישה הסמנטית.


יוצא ועומד: בעיות החלוקה הסמנטית: יוצא ועומד: בעיות החלוקה הסמנטית אם החלוקה נעשית ע"פ טיבן של הפעולות והפעולה עוברת על משהו, הפועל חייב להיות פעיל. זה הביא בלשנים רבים בכל הדורות לידי סברה כי החלוקה ליוצאים ועומדים ניתנת להיעשות רק בבניינים הפעילים. קל, פיעל והפעיל מנסים להגדירם כ-"פעלי העשייה ממש" בעיה היא שלא ברור איך לברר האם פועל מסוים נופל בקטגוריה זאת בכל הדורות ניסו להוכיח כי פועל יוצא לא יכול להיות סביל וכל חלוקה ליוצא ועומד אינה יכולה להתקיים. אבל לדוגמא, בבנין נפעל: "הוא זכר את דודו" לעומת "הוא נזכר בדודו" ע"פ גישה זו הפועל "נזכר" נמצא בכלל מחוץ למסגרת החלוקה אולם מבחינת המשמעות אין הבדל בין שני המקרים! מי שמתבסס על המשמעות וחלוקה לבניינים בא כאן לידי סתירה.


תמניות, תבניות וערכים: תמניות, תבניות וערכים במשפט "הוא שמר את חברו וחברו שמר אותו" באה תבנית אחת של הפועל "שמר" והיא חוזרת בשתי תמניות. ניתן לתפוש את המילה "פועל" כתבנית או - כתמנית. כמו כן "פועל" יכול לשמש גם במשמעות של ערך מילוני: כולל: שמר, ישמור, שומר וכו'. מי שקובע כי שמר, נשמר ושימר הם פועל אחד, כלומר כל הבניינים השונים הם של אותו פועל, יוצר משמעות רביעית למילה "פועל"! יש כאן הרבה מקום לבלבול. בהגדרה של פעלים יוצאים ונכנסים כדאי לדייק: יש תבניות פועל שלעולם לא יבואו תמניותיו עם שום משלים שהוא, ויש תבניות פועל שכמה מתמניותיו באות עם מושא.


יוצא ועומד: חריגה מההגדרות הלטיניות: יוצא ועומד: חריגה מההגדרות הלטיניות לפיכך, במשפט "הילד אכל את הפרוסה": מצויה תמנית הפועל "אכל" כשהיא באה עם מושא. אזי גם במשפט "הילד אכל" יש להתייחס ל-"אכל" כפועל יוצא! כי הרי זוהי תמנית של פועל שחלק מתמניותיו עשויות לבוא עם משלים מוצרך (אם כי במקרה הזה אין משלים). ממינים אפוא את התבניות ליוצאות ועומדות לפי התמניות שלהן במשפטים שונים. יש כאן חריגה מפורשת מהגדרת דקדוק הלטינית. כך הציע יספרסן (בשקף הבא)


יוצא ועומד: דעתו של יספרסן: יוצא ועומד: דעתו של יספרסן יספרסן טוען כנגד כי אותה תבנית משמשת פעם פועל עומד ((he sings ופעם פועל יוצא (he sings a song). כלומר אין מיון תבניות, אלא מיון תמניות! בכל משפט קובעים ע"פ קריטריון תחבירי מובהק: האם יש לפועל השלמה בעלת אופי מסוים או לא? "האיש איננו מעשן" – פועל עומד "האיש איננו מעשן סיגרים" – פועל יוצא בגישה זאת, במשפטים הבאים אלה יהיו פעלים עומדים: הבית עודו מעשן, הפרה חולבת, הסוכה מריחה (מעלה ריח) אבל הרי במשפטים אחרים אותן התבניות יהיו יוצאות: חלבו את הפרות, הרחתי את התפוח וכו'.


יוצא ועומד: דעתו של יספרסן (המשך): יוצא ועומד: דעתו של יספרסן (המשך) יש לשים לב כי בשני המקרים המשמעות היא שונה: חלב, הריח – צורות הומונימיות, בתוכן שני ערכים: חלב – נתן חלב (פועל עומד) חלב – הוציא חלב מעטין (פועל יוצא) לדוגמא, ברוסית משתמשים בפעלים שונים או בתבניות שונות במקרים אלה אולם במקרים של "המלח מעשן", "הילד אכל" לא ניתן לומר כי יש הבדל במשמעות בין: "המלח מעשן סיגרים" או "הילד אכל תפוח". יספרסן קובע לפי תמנית האם פועל יוצא או עומד. בניסוחים מודרניים המביאים בחשבון מבנה עומק אפשר לומר כי הערכים "מעשן" או "אוכל" הם בגדר פועל יוצא. (לא התמניות, אלא הערכים הם המתמיינים) אפילו שהמושא לא מופיע במפורש, הוא קיים במבנה התיאורטי.


תיאור: הגדרה: תיאור: הגדרה השלמה לא מוצרכת של הנשוא. קשר פחות הדוק מההשלמה המוצרכת מילת יחס הפותחת אינה חלק מערך הפועל אם מושמט המושא, משמעות הנשוא משתנה כי גם מילת היחס מושמטת והיא חלק מערך הפועל. דוגמה: הילד מת אחרי הכלב נשוא תיאור נשוא תיאור אם מושמט התיאור, משמעות הנשוא אינה משתנית: הילד אכל מהר ניתן להחליף את התיאור או את מילת היחס – ערך הפועל של הנשוא לא תשתנה. תיאור עשוי להצטרף גם אל נשוא שגרעינו תואר או שם: היה יהודי בביתך ואדם בצאתך


חלוקת התיאורים: חלוקת התיאורים בשפות שיש בהן סיומות יחסה ניתן למיין את התיאורים מיון מבוסס על צירוף של צורת היחסה והמשמעות שהיא מוסיפה לשם הנטוי יחסה אחת עשויה להצטרף לשם כשהוא מתאר את המקום אליו מכוונת התנועה. למשל ברוסית (יחסת דאטיב שראינו קודם) יחסה אחרת מצטרפת אל שם שמציין את אופן הפעולה או את המידה. המיון הצורני ומשמעותי כאחד המבוסס על הדקדוק הלטיני שימש מדקדקים מסוימים העובדים על השפות המודרניות. הם סברו כי מבנה זה משקף את ההגיון של המין האנושי וניסו להחזיק בכל פרטי החלוקה הזו.


חלוקת התיאורים (המשך): חלוקת התיאורים (המשך) בשפות ללא סיומות יחסה לא נמצאו הבדלים צורניים ולכן ביססו את החלוקה רק על המשמעות. כך נוצרה השלמה בלתי מוצרכת – ע"פ תכונה בלבד: תיאור מקום, אופן, סיבה, תכלית ועוד. דוגמא: "מחר" – השלמה לא מוצרכת של נשוא (תיאור זמן) דווקא תיאור זמן ולא מקום או אופן. דוגמא: "כאן" – תיאור מקום דוגמא: "יחדיו" או "יפה" (בתפקיד השלמה בלתי מוצרכת לפועל!) – תיאורי אופן. מילות פתיחה לתיאורים: "מפני", "בגלל", "הודות ל..." (סיבה)


תיאור מידת הזמן: תיאור מידת הזמן תיאור העונה על שאלה "כמה זמן?" פרץ קורא לו "תיאור זמן" ורשימת השאלות שלו היא: מתי?, ממתי?, עד מתי?, כמה זמן? נהיר משייך אותו לתיאורי המידה ורשימת השאלות שלו: באיזו מידה?, כמה?, כמה פעמים?, כמה זמן?, איזה מרחק? אצל בלאו התיאור העונה על "כמה זמן?" הוא תיאור אופן כל אחת מן הגישות האלה הגיונית בהחלט, אולם רצויה אחידות בזיהוי. עוזי אורנן מציע לאחד את התיאורים הנ"ל תחת שם: "תיאור מידת הזמן" – תיאור כללי יותר מסוג חדש.


תיאורי הסיבה: תיאורי הסיבה "בנו תמיד בלילות מסתובב עם בחורות והודות לזאת לא יוסיף ללמוד" (מתוך פזמון שחיברו תלמידים בגימנסיה הרצליה) ביטוי הפתיחה לתיאור סיבה "הודות ל..." בא כאשר העובדה המצוינת במשפט נחשבת לרצויה! אולם "לא יוסיף ללמוד" איננה רצויה לא למי שאומר את המשפט (מנהל הגימנסיה) ולא למי שמאזין לו (אביו של התלמיד). מנגד, "מחמת" מתחיל תיאור סיבה הלא רצויה: הם נאלצו לעזוב את הכפר מחמת הקדחת. עוזי אורנן מציע לחלק את התיאורים הללו ל: תיאורי סיבה לטוב, לרע וכלליים.


תיאורי המצב: תיאורי המצב בניגוד לשאר התיאורים, תיאור המצב בעל תכונות תחביריות ברורות, השונות משאר התיאורים ודומות ללוואי מתאים לשם במין ובמספר (בדומה ללוואי): "הילד חזר עייף" לעומת "הילדות חזרו עייפות" אין התאמה היידוע ואינו צמוד לשם העצם (בשונה מן הלוואי) לא קל להכריע האם ראוי לשייכו לתיאורים או ללוואים. בתחביר הערבי מקובל לשייכו ללוואים ושמו "לוואי מצב" יש בכך מלאכותיות רבה מצד שני יש חשש כי אם נשייכו לתיאורים, יטושטשו בעיני המתבונן התכונות המיוחדות של התיאורים.


תיאורי המשפט: תיאורי המשפט "ישבנו שקטים" לעומת "ישבנו בשקט" "שקטים" הוא תיאור מצב, זהה ל-"ישבנו רגועים" "בשקט" מתאר את העובדות החיצוניות (ייתכן כי היינו מפוחדים) לכן זהו תיאור המשפט! מתייחס לכל המשפט ולא רק לנשוא עוד דוגמאות לתיאורי משפט: אתה יכול לשיר בשקט גמור דו-משמעי! תיאור אופן או תיאור המשפט? אני בא אליכם בנפש חצויה פה הנערות נאות והבחורים מגודלים


מתיאור מצב לתיאור אופן: מתיאור מצב לתיאור אופן כאשר נודע לבן-הדד כי יצאו לקראתו, הוא אומר: "אם לשלום יצאו תפסום חיים, ואם למלחמה יצאו חיים תפסום" תיאור המצב מתייחס כאן אל המושא שהוא בלשון רבים. לעומת זאת כשמדובר בלשון יחיד בסיפור מלחמת העי: "ואת מלך העי תפסו חי" בלשון המקרא מצויה התאמה בין מין ומספר. בלשון ימינו משמשת צורת רבים (חיים) גם ליחיד, למשל: הם מוכנים לטרוף חיים כל מי שמשמיע דבר כזה (אבינרי תשכ"ה) כבר לפני שנים רבות מתקני הלשון (זוטא) נתנו דעתם: וכשהגיע יום השבת היו כל בני המשפחה לבושים נקי


מתיאור מצב לתיאור אופן (המשך): מתיאור מצב לתיאור אופן (המשך) דוגמא אחרת במלה "רגלי" (=ברגל): האיכרה יצאה מכפרה רגלית (מתוך עיתון מראשית המאה העשרים) הנוסעים מחויבים לרדת מעל העגלות ולטפס רגלים אין שימוש זה מקובל בזמננו. השלמה זו שאינה מותאמת במין ובמספר לא יכולה להיחשב כתיאור מצב, אלא כתיאור אופן! בלשוננו יש תהליך נדידה מתיאורי מצב לתיאורי אופן: "עמדו על משמרתם איתן" (החבצלת כ"ג) "עלה על הקיסר ותפסו חיים" (צמח דוד, נדפס בשנת 1525!) יש הבדל בתוכן: תיאור המצב מתאר את מצבו הפנימי והחיצוני של הגוף המסומן, אבל לא מוסר פרטים על פעולתו. תיאור האופן הוא בעיקר דיווח טכני חיצוני. יש למעבר מתיאור מצב לאופן משמעות ספרותית ולא רק סגנונית!


Slide74: עוזי אורנן, המשפט הפשוט [עמ' 55-61, 98-108, 128-137] Allen (95), [12-17] ברשימה ביבליוגרפית יש לתת את כל פרטי החיבור Radford (88), [109-132]כולל מקום ההוצאה ושנת ההוצאה Kroeger, [55-62] יואלי, מרדכי. תחביר עברי בלאו, יהושע. יסודות התחביר פרץ, יצחק. תחביר הלשון העברית אזר, משה. שטח ועומק בתחביר נהיר, שמחה. עיקרי תורת המשפט The Philosophy of Grammar. Otto ,Jespersen ביבליוגרפיה